"אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם" [א] / מוטי לקסמן, חשוון, תשע"ז. <> באשמורת חשכת הלילה כולי אפוף אפילה מסנוורת עין ולב ברק הבזיק, לפתע קרן פרצה, עיניי נפקחו לרווחה, קול ציווה "קרא!" קראתי "אֲֽנִי־אָמַרְתִּי בְּנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶֽם" ממש כך, באותיות זהב מאירות עיניים ולב. תמהתי, "כֻּלְּכֶֽם, כל-אדם"? עדיין מסופק, "איך ייתכן"? לחשתי. "כך בָּרָא", … המשך לקרוא אדם לאדם